סיפור שהיה כך היה. לקוח אשר הגיע אליי מיוצג וביקש להחליף את ייצוגו. על פניו, נשמע כמו התחלה רגילה אך התוצאה שלו היתה בלתי רגילה לכל הדעות.
המלאכה הייתה רבה. לאחר שניהול מו״מ עם הצד השני לא צלח, הגשתי בקשה לתיקון כתב התביעה.
5 נושאים הכרוכים האחד בשני עמדו בפני בית הדין הרבני בת”א: גירושין, כתובה, אחריות הורית משותפת, חלוקת זמני שהות ורכוש.
האישה הגישה מנגד תביעת מזונות.
אינספור בקשות, תגובות והכל בהול (איך לא?)
מטרת העל שלי היתה להחיות את הקשר של האב עם ילדיו. מדובר באב ל-4 ילדים שאותם גידל, טיפח והיה מעורב בכל חייהם מא׳ ועד ת׳. אך לפתע כרעם ביום בהיר, נוכח המשבר בין בני הזוג שהלך והחריף, נוצר נתק של ממש בין האב לילדיו, וזאת עקב הסתות בלתי פוסקות של האם נגד האב * ניכור הורי *
הוא נאלץ לעזוב את הדירה המשותפת וניסה בכל דרך להגיע אל ליבם, ביקש להיפגש ולבלות עימם, אך הם לא רצו ״לבגוד״ באמם ונתנו תירוצים למכביר. והוא? מנשוי 4+ לפתע חש בודד בעולם.
כך הוא הגיע אליי.
ובדיון בבית הדין, דיון מקדמי, עוד לפני הוכחות, קרה דבר מפתיע וזה צבט לכולם את הלב, גם לדיינים.
האישה הגיעה מלווה באחד הילדים. כשראיתי זאת, לא האמנתי איך היא מעזה בחוצפתה לגרום לילד אשר עדיין לא חגג בר מצווה, להעיד נגד אביו.
באותו הרגע גמלה בליבי החלטה – מצב הדברים חייב להשתנות ובמוטיבציה מירבית פתחתי את הדיון.
הדיון התנהל ואז הגיעה באמת שעת רצון. בעזרת הדיינים, הצלחנו להגיע להסכמות בהכל – גירושין, החלת זמני שהות בהדרגה, מזונות והאישה ויתרה על כתובתה.
וזה לא הכל- לבסוף אחד הדיינים נענה לבקשתי והכניס את הילד שהמתין מחוץ לאולם. הוא אמר לילד ששני הוריו אוהבים אותו מאוד, שהוא חשוב לשניהם ושחשוב להיות בקשר עם שני ההורים. כך גם מחקרים מראים. ילד לא צריך לבחור בין הוריו.
הלקוח שלי חיבק את בנו לאחר כמעט שנה ודמעות זלגו מעיניו (ולא רק מעיניו).
הצדדים אף זכו לסידור גט וקיבלו תעודת גירושין –
והכל בדיון מקדמי! כמה מדהים ולא צפוי (!)
סיפוק עילאי. והכי כיף לעשות את מה שעושה לנו טוב וגם לכל היתר.
ובנימה אופטימיות זו – אאחל לכולנו תקשורת בריאה וטובה, מבינה ומכילה, גמישות וסובלנות, כי זו ודאי טובת הילדים והצדדים כולם
