עקרון העל המנחה, ויש שיאמרו היחידי, בסוגיית המשמורת והאחריות ההורית במשפט הישראלי הוא “טובת הילד”. וכך, פעמים רבות ניתנת החלטה בבית המשפט לענייני משפחה שבבסיסה הנימוק המרכזי הוא טובת הילד ויתר השיקולים מתגמדים בחשיבותם מולו.
יש גם שיאמרו שמדובר במושג אמורפי וכל שופט, ככל אדם ונסיבות חייו, יכול לצקת לתוכו תוכן משלו ולראות בעיניו את טובתו של הילד באופן אחר.
כך לצורך הדוגמה, אף כשניתנת המלצה של עו”ס על זמני שהייה שוויוניים של הקטין עם הוריו, יהיו שופטים שיקבעו חלוקה שוויונית של 7/7 (שבהם לפחות אחד הימים מתחלף בין ההורים), ויהיו שופטים שלא יקבעו זמני שהייה שוויוניים של 7/7, מחשש שאותו יום יגרום לבלבול אצל הילד ולכן יקבעו זמני שהייה כמעט שוויוניים 6/8.
חשוב לזכור מדובר בדיני נפשות ולא במתמטיקה, ובכל החלטה (כמעט) ניתן למצוא את הדברים שמיטיבים עם הילד והדברים שפחות מיטיבים עם אותו הילד.
כבר הוכח שטובת הילד (למעט מקרים חריגים כמובן) שהוא יהיה בקשר עם שני הוריו. ולא, לימים הדבר עלול להשפיע על אישיותו ועל בחירותיו בכל תחומי חייו. מחקרים פסיכולוגיים מכירים בחשיבות המעורבות של שני ההורים בכל הנוגע לגידול הילד והתפתחותו. לכן ממליצה לכם לדאוג לכך שילדכם ימשיך לשמור על קשר עם ההורה השני וגלו בעתיד שהדבר יטיב עימו ועם אורח חייו.
תפקיד ההורים, שניהם, אף כאשר הם החליטו להיפרד מסיבותיהם, הוא להמשיך ולדאוג לצרכיהם של ילדיהם ולחינוכם. לכן, אף כשקשה ואף כשמרגיש לכם לא צודק, ואף אם בגדו בכם, אל תערבו את ילדיכם בסכסוך שלכם. דאגו להם, לצרכיהם, לעתידם, השאירו אותם מחוץ לסכסוך, אל תפרטו יתר על המידה. נסו למנוע מהם צלקות מיותרות שניתן למנוע אותן, זכרו תמיד שנפשם רכה וילדים זוכרים.
אם אתם מהססים ולא יודעים מה להגיד, איך ומתי, מציעה לכם להתייעץ עם איש מקצוע שינחה אתכם איך לומר לילדיכם על הפרידה באופן שיגן עליהם ובכללי כשיש מחלוקות בעניינים מסוימים הנוגעים לטובתם תמיד אפשר להתייעץ ולעיתים תקבלו רעיונות שיפתיעו אתכם ויסייעו לכם לעבור את המהמורה.
הפעם בחרתי לסיים עם מילותיו של כב’ השופט חשין ז”ל, שכמו תמיד אין טוב ממנו למצוא את המילים הנכונות. והפעם על טובת הילד:
״טובת הילד פירושה דאגה לצרכיו החמריים של הילד, למלבוש נקי, למזון מבריא, לקורת גג ולכלי מיטה: פירושה יחס אבהי ואמהי, מלה טובה, לטיפת יד רכה, חיוך לבבי, יצירת הרגשה בלב הילד, שאין הוא זר ואין הוא מיותר בבית, בין האנשים הסובבים אותו, שיש מי שרוצה בו ושהוא שייך למקום בו הוא נמצא. אך אין זה הכל: טובת הילד כוללת גם חינוך טוב, הכשרת הלב לנימוסים נאים, לדרך-ארץ בפני אנשים, קרובים ורחוקים, וביחוד לכיבוד אם ואב. ההורים חייבים להיות אנשי המעלה בעיני הילד, ויהיו אשר יהיו היחסים ההדדיים בינם לבין עצמם. מן ההכרח לנטוע בלב הילד רגשי אהבה והערצה לאב ולאם לא רק משום שמגיע להם הדבר בזכות היותם הורים, כי אם גם, ואולי ביחוד, משום שטיפוח רגשות אלה מרגיל את הילד לאחר זמן לקשור קשרי ידידות עם זרים, עם החברה כולה. הקשר הראשוני נוצר עם האנשים הקרובים ביותר לילד ומתפשט על האחרים. נטיעת רגשי שנאה בלב הילד לאב או לאם פירושה השרשת איבה לאדם מן החברה. פעל כזה מזיק לילד ולכל תהליכי התפתחותו הרוחנית, ועשוי להתנקם ברבות הימים בסביבתו הקרובה והרחוקה כאחד״.
