בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי על אסון הרכבל באיטליה והאפשרות למנות אפוטרופוס מחליף.
אתמול ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, של כבוד השופט איריס אילוטוביץ סגל המורה על החזרתו של איתן לאיטליה.
המדובר בהכרעה גורלית עבור כולם, אך במיוחד עבור בני המשפחה של איתן – דודתו של הקטין מצד אביו המתגוררת באיטליה, משפחתו של הקטין מצד האם המתגוררת בישראל, וכמובן – איתן! שביום אחד הפך להיות קרוע בין 2 משפחות, קרוע בין 2 מדינות, קרוע ללא יציבות, ביטחון וודאות.
נלך קצת אחורה, אותה דודה באיטליה, מונתה כ-TOTORE לקטין בהחלטה שיפוטית, בדומה לאפוטרופוס אצלנו, והסב הגיש על כך ערעור. ההליכים באיטליה לא הסתיימו.
אך הסיפור הסתבך כשלפתע, במסגרת ביקור של הסב עם הקטין באיטליה, חצה הסב עם הקטין את הגבול שבין איטליה לשוויץ, במכוניתו ומשם טס עם הקטין לישראל במטוס פרטי ששכר. והכל, מבלי להודיע, לעדכן או לקבל רשות כלשהי ממישהו, מבית המשפט באיטליה, מהדודה שמונתה לענייני הקטין, כלום.
הדודה הגיש תביעה בגין חטיפת ילד לפי האמנת האג לבית המשפט לענייני משפחה בישראל. בשנת 1991 ישראל חתמה על האמנה.
לפי האמנה, המשמורת צריכה להיקבע במקום מגוריו של הקטין ואוסרת על העברתו למדינה אחרת ללא הסכמת הוריו או אפוטרופוסו. וכך נקבע גם בפסק דינה של כב’ השופטת איריס אילוטוביץ סגל, כי עקרון המשכיות המגורים גובר במקרה זה ומקום מגוריו של אתן נקבע בפאביה באיטליה, שלשם עבר עם משפחתו בגיל חודש ימים. ביהמ”ש הורה על החזרתו של איתן לאיטליה ופסק הוצאות ושכר טרחת עו”ד בסך של 70,000 ₪ לסב.
חטיפת ילד אינה עניין של מה בכך. חטיפת ילד היא לא רק בהיבט הפיזי, אלא יכולה להשפיע עליו בהיבט הרגשי והנפשי. סיטואציה של חטיפה, בריחה מלווה במתח, לחץ וחששות רבים, ובייחוד כשמדובר בקטין בן 5, שלפני כ-5 חודשים איבד את הוריו ואחיו בטרגדיה נוראית. אין להקל ראש בהרחקתו מסביבתו הטבעית, מחבריו, מבית ספרו, מביתו. אין לקחת את החוק לידיים ולהציב את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת שאיתן הגיע לכאן וכאן מגוריו.
נדמה כי לא קל לשפוט בסוגיה כזו, לא קל יהיה להכריע מה טובתו של הקטין, היכן יגדל ויתחנך, וזו מלאכתו של ביהמ”ש באיטליה כעת. ודווקא מאחר שמדובר בסוגיה סבוכה ומורכבת רגשית, אני מוצאת לנכון לחדד שוב כי אם הוריו של איתן בירן ז”ל היו עורכים צוואה ובה בוחרים את מי למנות כאפוטרופוס לקטין, במקרה שלא יהיו בחיים, היו נמנעים כאן סכסוכים רבים, חטיפות, הוצאות ועלויות מיותרות – כספיות, אך אף יותר רגשיות. ניתן גם לפרט כיצד מצופה מהאפוטרופוס לפעול ולהנחות אותו היכן ילדם יגדל, יתחנך, ואף לדאוג לביקורים עם המשפחה השניה ולאפשר את התקשורת עימם. זה עוד מקרה שמראה לנו על החשיבות של עריכת צוואה מקיפה וכוללת, מפן אחר.
כך או כך, כולי תקווה ששתי משפחות ילמדו לתקשר ביניהם, לכבד זו את זו, למען איתן, על מנת שאיתן יגדל ויוכל להנות ממשפחות הוריו, גם זו שבאיטליה וגם זו שבישראל.
