אז מה היה לנו השבוע?
השבוע ייצגנו בעל בהליך חשוב מאוד כאשר אשתו מנסה לגזול ממנו מגרש שהיה לו עוד מנישואיו הקודמים לגרושתו.
החוק איתו, שכן נכסים שהיו למי מבני הזוג לפני הנישואין לא נכנסים למסת הנכסים שיש לאזן בעת גירושין ועדיין נקבע חריג בפסיקה שבנסיבות מסוימות ניתן לאזן אף נכס חיצוני.
אין ספק שבדיעבד אם הוא היה מגיע אליי בסמוך לנישואיו ועורך עם אשתו הסכם ממון לגבי אותו מגרש – הוא היה מונע חילוקי דעות בעתיד והליכים משפטיים מיותרים.
אך משלא עשה כן, זה לא אומר שיצטרך לאזן את הנכס. הבטחתי לו שנלחם עבורו על הנכס בבית המשפט. האישה הגישה תביעה רכושית ודרשה סעד הצהרתי שיקבע שהנכס משותף.
הגשנו כתב הגנה מפורט ובו הדגשנו שמדובר בנכס חיצוני והצדדים מעולם לא גרו בנכס ולא בנו עליו. עמדנו על ההבחנה בין דירת מגורים לנכס אחר לפי ההלכה הפסוקה, באותו מקרה לא היו פירות למגרש ולא היו הוצאות למגרש, למעט סכום זניח. האישה לא עמסה בנטל ההוכחה ואף לא הוכיחה דבר מה נוסף.
יתרה מכך, הצגנו אסמכתאות שלפני כעשור ניתן היתר על המגרש ולראיה הצדדים לא בנו את ביתם על המגרש. הכל פרי דמיונה הקודח של התובעת ולא בכדי לא צירפה היא בדל ראייה לתימוכין.
וכך, הכחשנו את כל טענות האישה באופן מפורט והתנגדנו לתביעת האישה לאיזון המגרש או לחילופין איזון השבח שנוצר ממנו משך נישואי הצדדים.
ובדיון כשהשופטת פנתה לאישה לגבי המגרש בתחושה שהיא מבזבזת לביהמ”ש את הזמן, אתם יכולים לנחש מה נאלצה האישה לומר? את המשפט הבא, ואני מצטטת מהפרוטוקול:
“אני יכולה להסכים שזה לא נכס משותף”.
אני את שלי עשיתי!
ועכשיו כשהדברים ברורים, ניתן להתחיל משא ומתן כאשר נקודת הפתיחה תהיה נכונה עבור הלקוח שלי.
כיף להוציא את הצדק לאור. והכל בדיון ראשון. דיון קדם. #שליחות
