בשבוע שעבר נתקלנו במקרה מזעזע נוסף של אב שאב גרוש התאבד בשל ניכור הורי.
ובכל זאת, מבלי לשפוט לרגע אחד, הייתי רוצה לשאול אותו: “ומה עם הילדים???”
מה אנחנו כהורים מחנכים אותם באקט הזה – להרים ידיים? לוותר?
מי כמוני יכולה להבין את המצוקות שלו. במשרדי מטופלים כמה וכמה לקוחות שחווים/חוו ניכור הורי (ויש מקרים שגם אבות מנכרים ילדים נגד אימם) וניכור הורי זו רעה חולה שאנו כחברה חייבים להוקיע אותה. מדובר בסכנת נפשות!
ניכור הורי גורם לנזקים נפשיים לילדים ועלול לפגוע בהם לאורך כל חייהם. כך גם להתאבדות של הורה יש השפעה על ילדיו!
אך חשוב לציין שבאמצעות טיפול נכון ומהיר (!) ניתן להשיב את הקשר עם ההורה המנוכר.
אז אם גם אתם מתמודדים לבדכם עם הסתות בלתי פוסקות מההורה השני, אם גם אתם סובלים מהמערכת, אם הייתם בטוחים שאתם יכולים להסתדר ולייצג את עצמכם בנסיבות הללו- לא הייתי ממליצה לכם.
לצורך הדוגמה, כדאי שתכירו שיש נוהל של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, לפיו כאשר יש חשש לפגיעה במוגנות של ילדים והבטחת הקשר בין הורה לילדיו- מדובר בהליך דחוף ויש לקיים דיון דחוף תוך 14 יום ממועד הבקשה.
ניתן גם לבקש סעדים נוספים אך לצורך כך צריך להכיר את המצב המשפטי וכן גם להלחם כשצריך.
אם אתם מכירים מישהו שמתמודד עם המצב הזה, שתדעו שהוא זקוק לעזרה ואתם מוזמנים להפנות אותו אליי, על מנת שלא נשמע על מקרים נוספים וכואבים מהסוג הזה (נשים וגברים כאחד כמובן).
מי ייתן שנזכור כולנו תמיד, יום ביומו, שהבאנו ילדים לעולם ובואו ננסה שלא לגרום להם לתחושות של צער, אשמה ואובדן, ושוב הכל מבלי שיפוטיות.
שלכם תמיד, גם ברגעים היותר כואבים והפחות שמחים,
קורל
